צפו: הישראלים שמנציחים את אירועי ה-7 באוקטובר על גופם
מדי יום מגיעים לסטודיו הקעקועים "ליאב טאטו" במודיעין עשרות אנשים שמבקשים להנציח על גופם את רוח הימים האלה - הבקשה הפופולרית ביותר היא קעקוע של מגן-דוד, ומייג אחריה התאריך, 7 באוקטובר, או הלוגו של מסיבת הטבע נובה, שעשרות ממשתתפיה נרצחו, נפצעו או נחטפו.
בקשות נוספות, ספציפיות יותר, הן לקעקע את שמותיהם של אהובים ומכרים שנרצחו במתקפת הטרור. מדי יום מבצע המקעקע ליאב פורר לפחות עשרה קעקועים הקשורים למתקפה, למלחמה או לניצולים. "כמו שקעקעו אותנו אז, במלחמת העולם, הפעם אנחנו עושים את זה מבחירה. זה מאחד אותנו ומשאיר אותנו חזקים, שנדע שאנחנו ננצח".
פורר מתמודד בהקשר הזה גם עם קושי אישי: כמה ממכריו נרצחו ומנהלת היומן בסטודיו, מייה שם, נחטפה לעזה. ימים בודדים לפני שנחטפה, היא ציירה במחברות בסטודיו מגן דוד ולבבות. "היא באה לעזור לי כשחבר שעבד אצלי טס לחו"ל והפכה להיות חלק בלתי נפרד מהעסק", מספר פורר. בהמשך אף התחילה ללמוד כיצד לקעקע בעצמה, "זה היה החלום שלה".
"בהתחלה הייתה דממה. איבדתי אח חורג ויותר מ-20 מכרים ולא הייתי מוכן לעבוד. גם לא חשבתי שמישהו ירצה בכלל להתקעקע"
לאחר אירועי ה-7 באוקטובר פורר כלל לא ידע אם יחזור לעבוד. "בהתחלה הייתה דממה. איבדתי אח חורג ויותר מ-20 מכרים ולא הייתי מוכן לעבוד. גם לא חשבתי שמישהו ירצה בכלל להתקעקע". דווקא אז הוא הופתע לקבל פניות רבות ובקשות של אנשים, שרצו להביע את כאבם על גופם, להנציח ולקעקע את האובדן. ביקשו לקעקע שמות של חיילים, חברים, בני משפחה. גם ישראלים שלא איבדו מכרים באו וביקשו להנציח. "מלא ניצולים שואלים אם אפשר לבוא לקעקע ואנחנו שומעים פה את הסיפורים שלהם. זה מחזק אותנו, זה רק מראה כמה אנחנו מלוכדים".
"כך אני מעכל שהייתי שם"
אחד מניצולי מסיבת נובה הוא דור מגידש, שהגיע להתקעקע והסביר שזה חלק מתהליך ההחלמה הארוך שעומד לפניו לאחר הטראומה הקשה. "רציתי קודם כל להנציח את התאריך ואת החוויה ואת האנשים שאיבדנו שם. אני חושב שזה משהו שלא נשכח ממילא, אבל ברגע שזה יהיה מתועד על הגוף אז אני קצת מוציא מהראש ומהלב, ותמיד אזכור ואדע שזה שם. זו דרכי להתמודד".
מגידש איבד במסיבה חמישה חברים, אבל את הקעקוע של התאריך והלוגו נובה הוא מקדיש לא רק להם: "אני חושב על כל מי שבא למסיבה ליהנות ולהפיץ אור וטוב ולא ציפה שהיום הזה יסתיים בצורה כזאת. זה לא ספציפית לזכר אדם מסוים כמו שזה להנציח את כלל החוויה והאנשים שהיו שם, למדינה שלמה. זה מאפשר לי לעבד את המחשבות של למה אני? למה זה קרה לי? כך אני מעכל שהייתי שם ועברתי את זה. הבנתי שאני צריך להוציא את זה ממני ולהניח את זה עליי. אני מקווה שבעתיד אני אצליח להתייחס לצד האופטימי של זה, כלומר החיים שאני הרווחתי".
מעיין דוד, זוגתו של פורר שהצטרפה לעבוד איתו בסטודיו לאחר שמייה שם נחטפה, החליטה גם היא להתקעקע לזכר חברתה יוליה, שנרצחה במסיבה. "בסרטים הכי גרועים שלי לא דמיינתי שאקבור חברה כל כך טובה", היא אומרת. זה לא הקעקוע הראשון שלה, אבל זה בוודאות הקעקוע המשמעותי ביותר שעשתה. פורר משתף בפרט מצמרר, לפיו בימים הראשונים זיהה בסרטונים שפורסמו את הגופות של חברים שלו, עוד לפני שזוהו בידי המשפחות, בזכות הקעקועים שעשה להם בעצמו.